<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל</h1>
<h2>דף טז:</h2>
מקום שנהגו לנחם אבלים בביצים ועדשים מאכילים, מקום שנהגו בבשר ויין מאכילין הכל לפי המנהג. והתם קאמרינן (בראשית כ"ה) ויזד יעקב נזיד תנא אותו היום נפטר אבינו אברהם ועשה יעקב תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. ומאי שנא של עדשים מה עדש זה גלגל אף אבל גלגל החוזר בעולם. איכא דאמרי מה עדש זה אין לה פה אף אבל אין לו פה מאי בינייהו איכא לנחומי בביעי. ובירושלמי (ברכות פ"ג) כד דמך ר' חייא בר אבא קביל ר' שמואל בר רב יצחק אבולי ואכלין בשר ושתין חמר וכד דמך ר' שמואל בר רב יצחק קביל זעירי אבולי ואכלין טלפוחין מימר אמר כמה דהיא מנהגא.
<h2>דף ק:</h2>
ונשאל מרב פלטואי נוהגין אצלנו בשעה שחוזרין מבית הקברות רוחצין ידיהם קודם כניסתם לבתיהם ויושבין על הדרך מה טעם יש, והשיב אין צריכין לרחוץ ואם נהגו ורחצו אין בכך כלום, וכשאמרו חכמים (ב"ב ק:) במי שחוזר מאחורי המת צריך ליישב ז' פעמים לא אמרו אלא במי שהולך לבית הקברות ובחזירתו ובקרובים וביום ראשון ובמקום שנהגו, וצריך לישב ז' כנגד הבל הבלים מפני שהרוחות מלוות אותן ובכל שעה ושעה שיושבין בורחין מהן. ואמר רב האיי ובתר דשכיב שכבא לא נהגו מעולם בבבל לקנח ידיהם בעפר וכן אנו רואים דמאן דעביד הכי אין בו כלום אלא שרי (לא עביד) [למיעבד]. וכמה דלא קבור שכבא לא רגילי אינשי בשאלת שלום אלא אמרי להדדי תנצר מכל צרה, אבל לבתר דהדרן איכא דאמרי הכי ואיכא דשאלי בשלומ' ולא שמע לן דאית ביה משום מזיקים, אבל נטילת ידים לבתר הכי ליכא אלא למי שנשאו במטה בלבד. ת"ר (ב"ב ק:) אין פוחתין מז' מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים, עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו, ואוקימנה בקרובים וביום ראשון בבית הקברות ובמקום שנהגו אבל ברחוקים ואי נמי בעיר ולא ביום ראשון ובמקום שלא נהגו לא. ותנן (מגילה כג:) אין עושין מעמד ומושב אלא בעשרה, מ"ט כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא, ש"מ מעמד ומושב הוא דצריך י' אבל קבורת המת והלואתו בכל דהו סגי ליה בדלא אפשר.
<h2>דף קא:</h2>
אין נותנין ב' ארונות זה על גב זה ואם נתן [כופין] את בעל העליון שיפנה שאין נוהגין בזיון במתים. ונשאל מרב האיי הני מערות שבארץ ישראל ויש בהן (כופין) [כוכין] שמכניסין מתים לשם ובכל עת שהן רוצין להכניס מתים מכניסין ומערבין עצמות אותם מתים ומניחין אותן בגומא שבמערה שרי למיעבד הכי או לא, וכן בה"ק שנתמלא ואין בהם מקום לקבור ויש קברים ישנים חופרין אותן קבוראי ומכניסין העצמות לצד אחד וקוברין בארץ בהם מאן דעביד הכי איכא עליה מידי או לא. והשיב הכין חזינן [דהא דעבדינן] בארץ ישראל שלא כדין הוא ולא שרי מן שמייא למיעבד הכי דהא קא חיישי רבנן למפגע מקום תפישת שני מתים כהדדי דתנן (ק:) המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכולי דאלמא לא שרי למקרבינון למתים מהדדי ואי איפשר שלא יהא בין מת לחבירו פחות מו' טפחים ג' לתפושת זה וג' לתפושת זה. ולענין בה"ק שנתמלאת ואין מקום לקבור ואי ודאי ליכא דוכתא אחריתי אפי' שהיא רחוקה משם מה יעשה אי אפשר למשבקיה למת בדלא קבור אבל אי אית ליה מקום אחר אפי' בטירחא ובדוחקא ילך לשם ואל ינוול את המתים. וכמה בתי קברות שנדחקו מתים שדננו שלא יקבור בהם אדם אבל ודאי אם יכול להעמיק כדי שיהא קובר בעומק ובין המת למת ו' טפחים ש"ד אע"פ שזה [למעלה] מזה דהתם מקשינן והא קא נגעי (כופין) [כוכין] בהדי הדדי ומפרקינן בעמוק הרי נתברר שאסור לקבור היכא דנגעי (כופין) [כוכין] בהדי הדדי ואם העמיק ונתן לכל [אחד] ואחד תפושתו אע"פ שזה למעלה מזה ש"ד.
